יעל

יעל (בעל חיים)
יעל (Capra), סוג במשפחת הפריים. יעלים נפוצים בסיביר, בהרי ההימאליה, בערב הסעודית, במצרים, בסיני, ובישראל. בישראל הם נפוצים בנגב ובמדבר יהודה. הם נטרפים על ידי צבועים, זאבים, נמרים ועוד טורפי מדבר. יעלים מעטים שרדו עוד בהרי האטלס שבמרוקו. ארץ ישראל נקראת ארץ היעל, והיעל הוא סימלה של רשות הטבע והגנים. לזכרי היעלים זקן קטן מתחת לסנטרם. יעלים חיים בצוקים בהרים ובמדבריות. אורכן של קרני הזכר כ-75 ס"מ. ליעל יכולת טיפוס טובה שמאפשרת לו לחיות על צוקים.

פירוט המינים בסוג זה:

יעל קווקאזי מערבי (Capra caucasica)
יעל קווקאזי מזרחי (Capra cylindricornis)
עז מבריגה (Capra falconeri)
יעל מצוי (Capra ibex)
תת-המין יעל נובי (Capra nubiana)
יעל הפירנאים (Capra pyrenaica)
יעל סיבירי (Capra sibirica)
יעל אתיופי (Capra walie)
עז הבר\עז הבית Capra hircus
תת-המין עז הבר (Capra hircus aegagrus)
תת-המין עז הבית (Capra hircus hircu)
תת-המין עז בר כרתית (Capra hircus cretica)
תת-המין עז בר פקיסטנית ( Capra hircus blythi)

יעל אשת חבר הקיני
יעל אשת חבר הקיני מוזכרת בספר שופטים פרק ד' כמי שהרגה את סיסרא במלחמה שעשו עימו דבורה הנביאה וברק בן אבינעם.

יעל הייתה אשת חבר משבט הקיני, שנחשב תמיד כמקורב לעם ישראל, עוד מימי משה.

בימי השופטים ישב שבט הקיני בצפון הארץ, באזור הקרבות שבין ישראל ובין יבין מלך חצור, והיה שלום גם בין יבין מלך חצור ובין שבט הקיני. חבר פרש משבט הקיני, וכנראה הסתייג מהתמיכה הבלתי מסויגת שלהם בעם ישראל (שופטים ד' י"א). כשניגף צבאו של סיסרא מפני דבורה וברק, סיסרא עצמו נס עד לאוהל יעל שיצאה לקראתו ופיתתה אותו לבל יחשוש להיכנס לאוהלה ("סורה אדוני סורה אל תירא"). יעל קיבלה את סיסרא בסבר פנים יפות, והציעה לו חלב למרות שביקש רק מים ("מים שאל, חלב נתנה"), וכיסתה אותו בשמיכה. כאשר נרדם נעצה יתד ברקתו והרגה אותו. מותו של סיסרא היה התגשמות נבואתה של דבורה על פיה ברק לא ייהנה מתהילת הניצחון על סיסרא ("הלוך אלך עימך, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך, כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא").

מן המקרא לא הובהר מה היה משקלו של מעשה יעל בהכרעת הקרב לטובת ישראל. מצד אחד לפי התיאור הסיפורי המלחמה כבר הוכרעה לגמרי ואפשר לראות בו מעשה נקמה גרידא, אך מצד שני להריגת המצביא החשוב והדומיננטי היו השלכות עתידיות לגבי בניין וארגון כוח צבאי חדש של המלך יבין והמשך העימותים עם ישראל. העובדה שהתנ"ך מחבר בין הריגתו של סיסרא לבין הכנעתו של יבין (שופטים ד' כ"ג), וכן דבורה בשירתה עושה חיבור בין הריגת סיסרא לבין השקטת הארץ לארבעים שנה (שופטים ה' ל"א), מלמדת כי סיסרא היה איש מפתח בצבאו של יבין, ולאחר חיסולו לא נמצא לו מחליף הולם, דבר שגרם לירידת כוחה של העיר חצור.

לעומת התיאור המינורי של מעשה יעל בפרק ד', שירת דבורה הינה שיר הלל ברור ומובהק ליעל. המקום המוקדש לה בשירה גדול בהרבה מהמקום שמוקדש לברק המצביא. במעשה של יעל יש השלמה למצביאותה של דבורה בקרב, שיש בו מקום מרכזי לנשים, בעוד דבורה היא מצביאת הקרב, יעל היא הלוחמת המובחרת שמצליחה לחסל את רמטכ"ל האוייב במבצע מסוכן והתנדבותי, על רקע ההשתמטות הגדולה של רבים משבטי ישראל. בספרות החיצונית מתואר שלאחר מעשה זה חבר הקיני מגרש את יעל אישתו. לעומת זאת בתרבות היהודית יעל הפכה לגיבורת תרבות ודגם חיקוי. השם יעל הינו עד ימינו אלו שם פופולרי אצל יהודים.

סיפור יעל וסיסרא מראה שכאשר גברים אינם ממלאים את תפקידם הראוי, נשים יכולות למלא את החלל שנוצר בדרך לא פחות טובה, ולהביא לניצחון מוחץ שלאחריו משתררת שלוה לתקופה ארוכה. הביקורת שבסיפור מאוד מחודדת. אנשי ישראל שהיו מחויבים לצאת לקרב השתמטו ממילוי חובה זו, ובמקומם יעל שהייתה קינית, שלא הייתה לה שום מחויבות בסכסוך בין ברק ליבין, התנדבה וסיכנה את עצמה ואת גורלה ולכן זכתה ששמה יונצח באופן כזה בדפי ההיסטוריה היהודית.