עידו / עדו

עידו מופיע במקורות כשמם של ארבעה אנשים שונים, בתקופות שונות:

בנו של גרשון בן לוי (דברי הימים א' פרק ו')

(ה) לְגֵרְשׁוֹם לִבְנִי בְנוֹ יַחַת בְּנוֹ זִמָּה בְנוֹ:
(ו) יוֹאָח בְּנוֹ עִדּוֹ בְנוֹ זֶרַח בְּנוֹ יְאָתְרַי בְּנוֹ

סבו של זכריה הנביא (זכריה פרק א')

(א) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָה בֶּן עִדּוֹ הַנָּבִיא לֵאמֹר

נביא לא ידוע, שכתב מדרש, שנעלם (דברי הימים ב' פרק יג')

(כא) וַיִּתְחַזֵּק אֲבִיָּהוּ וַיִּשָּׂא לוֹ נָשִׁים אַרְבַּע עֶשְׂרֵה וַיּוֹלֶד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בָּנִים וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה בָּנוֹת:

(כב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲבִיָּה וּדְרָכָיו וּדְבָרָיו כְּתוּבִים בְּמִדְרַשׁ הַנָּבִיא עִדּוֹ:

המדרש שכתב עדו זה, נעלם עם השנים, ונחשב לאחד מכתבי ישראל האבודים.

לפי דבר ילקוט שמעוני, עדו הנביא היה בנה של אבישג השונמית.

הנביא שניבא את חורבן מזבח בית אל (רש"י מסכת סנהדרין דף קד עמוד א)

"עדו הנביא נתנבא על מזבח בית אל שיחרב, מפני שהעמיד בו ירבעם צלמים, דכתיב (במלכים א, יג) והנה איש האלהים בא מיהודה וגו' ויאמר מזבח מזבח. ומפרש בסדר עולם דהיינו עדו הנביא. ובא נביא השקר והטעהו לעדו, והשיבו לבית אל, והעבירו על מצות הקדוש ברוך הוא שאמר לו לא תשוב לבית אל, והאכילו. ובזכות שהאכילו שרתה עליו שכינה, שנאמר ויהי דבר ה' אל האיש הנביא אשר השיבו להאכילו אצלו."

מלבד היותו שמם של אישים במקרא, יש הטוענים שעדו (בכתיב חסר) משמעו: עֵד ה'.