מרים

1) מרים הנביאה - אחותו של משה רבנו
מרים היא דמות מקראית, בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, והיא אחות אהרון ומשה.

ע"פ המסורת נולדה ב-ב'שס"א ושמה מבטא כנראה שכבר אז היו תנאי החיים של עם ישראל במצרים מרים וקשים . מרים נפטרה ב-י' בניסן ב'תפ"ח (היא שנת הנדודים האחרונה של בנ"י במדבר).

לפי המתואר בתנ"ך, מרים היא זו אשר צפתה על משה ביאור, והיא זאת שתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים לאחר קריעת ים סוף.

בספר במדבר מסופר שלקתה בנגע הצרעת עקב לשון הרע שדברה על אחיה משה, אבל משה מחל לה והתפלל עליה.

במסורת חז"ל הייתה מרים האחות הבכירה שבמשפחה. לפי אותה מסורת היא גם אשת איש ומיילדת (מסכת סוטה יא), לעתים מתוארת כאשתו של חור, לעתים כאשתו של כלב בן יפונה (סוטה יא) ולעתים כאמו של בצלאל (שמות רבה, פרק מח) או כאמו של חור (רש"י שמות יז, י).

המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", הוציא עמרם פקודה לגרש את הנשים כדי למנוע את קיום הגזרה. מרים באה בטענה לפני אביה "גזרתך קשה מפרעה, פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת גם על הנקבות". עמרם קיבל את טענת בתו וציווה להחזיר את הנשים.

מרים נמנית בין שבע הנביאות שקמו לישראל.

תוכן עניינים
1 בארה של מרים
2 קבר מרים 

בארה של מרים
ע"פ המסורת, בנדודי בני ישראל במדבר לוותה אותם באר שנעה בדרך נס, לבאר זו מיוחסות תכונות פלאיות רבות, והיא התקיימה בזכותה של מרים (על פי רש"י זוהי משמעותו של סיפור משה והסלע, כי לאחר מות מרים משה היה צריך להחזיר את הבאר). במדרש ישנן דעות שונות על מקום גניזתה של הבאר. יש האומרים כי נגנזה בתוך ים כנרת, אולם אחרים סבורים כי היא מצויה בים התיכון, סמוך ונראה להר הכרמל, קישורו של הכרמל לבארה של מרים נובע ככל הנראה מהמדרש, על הפסוק "ככרמל בים יבא", לפיו השתתף הכרמל בקריעת ים סוף.

 קבר מרים
לפי התנ"ך נקברה מרים בקדש. ההיסטוריון יוספוס פלביוס מוסיף שהיא נקברה בהר סין ליד פטרה. עד המאה הרביעית לספירה אכן יש לנו עדות כתובה למסורת של עליה לרגל לקברה של מרים באזור פטרה אולם מאז נשתכחה מסורת זו ומקום הקבר נשכח גם הוא. יש המזהים אותו במבנה המפואר של אל-דיר במערבה של פטרה.


2) מרים החשמונאית - אשתו של הורדוס
מרים החשמונאית (54 לפנה"ס - 29 לפנה"ס) - מלכת יהודה, אשתו של הורדוס, האחרונה לבית חשמונאי.

מרים החשמונאית היא בתם של אלכסנדר השני בן אריסטובולוס השני ושל בת דודו אלכסנדרה בתו של הורקנוס השני. אביה ואמה נישאו זה לזה על מנת לחזק את הברית בין הוריהם, אריסטובולוס השני והורקנוס השני, אך עד מהרה הפכה הברית למלחמת דמים, בה שועבדה ממלכת יהודה לשאיפותיהם האישיות של שני האחים, בניו של אלכסנדר ינאי, ובתהליך ארוך ומכאיב שועבדה לרומאים, ולעושי דברם, משפחתו של אנטיפטרוס האדומי, ובנו הורדוס. מרים החשמונאית הייתה צאצאית לבית חשמונאי משני צידי אילן היוחסין שלה, ואיחדה את דמם של שני המתמודדים על הכתר.

בשנת 43 לפנה"ס נרצח אביו של הורדוס, הוא אנטיפטרוס, בידי אחד ממקורביו של הכוהן הגדול הורקנוס השני. הורדוס, שהיה רב עוצמה, ומאחוריו תמיכת הרומאים, הגיע לירושלים. הורקנוס נאלץ להסכים לאירוסי הורדוס עם נכדתו, מרים, שהייתה אז ילדה.

בשנת 40 לפנה"ס, עלה לשלטון מתתיהו אנטיגונוס השני בן דודה של מרים, אשר גירש את הורדוס והורקנוס. הורדוס יצא לרומא, ושב כשעמו חיל שכירים, על מנת לסלק מן הארץ את אנטיגונוס ואנשיו. לאחר מלחמה ארוכה ניצח הורדוס, לאחר שהטיל, בעזרת סיוע מן הרומאים, מצור על ירושלים שארך חמישה חודשים. במהלך המצור, בשנת 37 לפנה"ס יצא הורדוס לשומרון, ושם נישא למרים.

לאחר עליית הורדוס לשלטון, וניצחונו על אנטיגונוס השני, נותרו בחצרו של הורדוס מעטים מבני חשמונאי. הורקנוס השני, הזקן, אשר אוזניו קוצצו על מנת שיהיה פסול מלשמש בכהונת הכוהן הגדול, אלכסנדרה בתו של הורקנוס, אישה רבת השפעה ומוניטין, מרים, אשת הורדוס, ואריסטובולוס השלישי, אחיה של מרים.

הורדוס ידע כי עקב מוצאו האדומי, ועקב העובדה כי תפס את המלוכה בכח מיד בית חשמונאי, לא תיכון המלוכה בידו כל עוד לא ישמיד את החשמונאים האחרונים המסתופפים בחצרו.

בינתיים ראה אושר בחייו עם מרים. מרים ילדה לו שלושה בנים (אריסטובולוס, אלכסנדר, ובן נוסף שמת בילדותו), ושתי בנות.

הורדוס פתח את השמדת החשמונאים ברציחתו של אריסטובולוס השלישי הצעיר, בידיו ניתנה הכהונה הגדולה, לאחר שאלכסנדרה הפעילה את השפעתה בחצר המלוכה הרומי, והשתדלה על בנה אצל מרקוס אנטוניוס. בשנת 31 לפנה"ס נרצח הנער בהטבעה, שהוסוותה כתאונת משחק בבריכה, כשביקר בארמון הורדוס ביריחו והוא בן 17 שנים. רצח זה העכיר את היחסים בין הורדוס ומרים, וליבה נהפך לשינאה כלפיו. אמו של הורדוס, קיפריס, ואחותו שלומית, שנאו את מרים שנאת מוות, ועמלו על מנת לסכסך בינה ובין הורדוס.

חילופי המשטר התכופים ברומא הביאו את הורדוס, ששלטונו היה תלוי ביכולתו לרצות את אדוניו הרומאים, אל הצורך לנסוע לרומא לעתים תכופות. בסמוך לאחר רצח אריסטובולוס נסע הורדוס לחלות את פני מרקוס אנטוניוס, מושלו הרומי של המזרח, אשר קליאופטרה ניסתה להסיתו כנגד הורדוס. זמן מה לאחר מכן, כאשר הפסיד אנטוניוס את שלטונו, נסע הורדוס לרודוס על מנת להתייצב אל מול השליט החדש, הקיסר אוגוסטוס. בשתי נסיעות אלו הפקיד את מרים בידי יוסף בעלה של שלומית אחותו, ופקד כי אם לא ישוב בשלום, יש לרצוח אף את אשתו. שמע הפקודה הגיע למרים, ועם שובו של הורדוס, כאשר ציפה לקבלת פני אהוב ששב מדרך רחוקה, הטיחה בפניו מרים (לדברי יוסף בן מתתיהו): "את כל עזוז אהבתך הראית בפקודתך אשר נתת בידי יוסף להמיתני". מילים אלו שיכנעו את המלך כי בהיעדרו זנתה תחתיו מרים עם יוסף. שלומית הוסיפה לעלילה זו עלילה נוספת, והיא כי מרים זממה להרעיל את הורדוס. הורדוס, בחמתו, הורה להוציאה להורג.

בת 25 עלתה מרים על הגרדום, והוצאה להורג בתלייה, כשהיא שלווה וללא כל חולשה. לאחר מותה הוצאה להורג אף אמה אלכסנדרה. בניה האהובים, אלכסנדר ואריסטובולוס הוצאו אף הם להורג, לאחר שנים, כאשר הורדוס שוכנע כי הם עומדים למרוד בו ולהדיחו.

מרים הייתה האחרונה לבית חשמונאי. לאחריה, היו כל צאצאי החשמונאים שנותרו צאצאיה מן הזיווג עם הורדוס.

3) מרים, אם ישו - אימו של ישו
מרים, אמו של ישו. כינויה בקרב נוצרים רבים הוא Santa Maria (מריה הקדושה) או Beata Vergine Maria (מקוצר פעמים רבות ל-BVM, הבתולה הברוכה מרים), או Maria madre di Dio (מריה אם האלוהים).

לפי המסורת הנוצרית, התעברה מרים מרוח הקודש ולכן נותרה בבתוליה. בתום הריונה ילדה את ישו. בעת התעברותה, גם אלישבע קרובתה שהייתה עקרה זכתה להתערבותו של רוח הקודש והרתה. לימים תלד זו בן שיקרא יוחנן המטביל, והוא אשר יכריז כי ישו הוא המשיח.

לבתוליה של מרים שני פירושים דתיים בימינו:

הגישה הפשטנית טוענת שלפני הריונה הראשון, לא התקיימו יחסי מין בינה לבין בן אנוש, אולם, מבחינה פיזית בתוליה אבדו עם לידתו של ישו. כמו כן לישו היו אחים נוספים שבן אנוש היה אביהם ולכן נאלצה לבסוף גם מרים הבתולה לקיים מגע מיני כדרך כל אשה.
הגישה המחמירה טוענת שמרים נותרה בבתוליה כל ימיה וכמו שרוח הקודש התערב בהריונה כך התערב כדי לשמור את בתוליה, אף שנאלצה לקיים מגע מיני וללדת ילדים. קיצוניים אף טוענים שהתנזרה כל חייה, ומסבירים כי אחיו של ישו לא היו אחיו הביולוגיים כי אם אנשים קרובים לו שנקראו אחיו על שום קרבתם אליו.
המקורות לסיפור בתוליה של מרים הם: הבשורה על פי לוקאס והבשורה על פי מתי, המופיעות בברית החדשה. בבשורה לפי מרקוס, שהוא כתב היד המוקדם יותר, לא מופיע כלל תיאור זה, ולכן מתקיימת סתירה קשה בין שלושת הבשורות בנקודה זו, כי בלתי אפשרי שנס בתוליה של מרים יחמוק מסיפור חייו של ישו בבשורה על פי מרקוס.

הברית החדשה (בבשורה על פי מתי) מספרת כי מרים הייתה מאורסת ליוסף, אולם היא התעברה בטרם התייחדו. יוסף סבר שהיא התעברה מגבר זר, וביקש לגרשה, אולם התגלות שהייתה לו בחלומו הבהירה לו כי ארוסתו התעברה מרוח הקודש, ולכן אסור לו לגרשה. בתאולוגיה הנוצרית התפתח הסבר הטוען שקיום מגע מיני הוא ביטוי לחטא הקדמון שהביאה חוה על בני האדם ואילו מרים הביאה את גאולתם של בני האדם בכך שילדה את ישו ועשתה זאת בלא הזדקקות לחטא. הניגוד באופין של מרים וחוה הונצח במסורת אודות ברכתו של המלאך גבריאל לבתולה בעת ההתגלות - Ave Maria ("שלום לך, מרים"). לפי המסורת פנה גבריאל אל הבתולה בברכת Ave שהינה היפוך סדר האותיות בשמה של חוה (Eva). למעשה, עד עצם ימינו אוסרת הכנסייה הקתולית על כמריה ונזיריה מגע מיני, והנזירות מצוות לשמור על בתוליהן ביתר קפידה ולא לאבדן אף בפעילות חוץ-מינית כמו אימון גופני.

אחת התמיהות שעולות מן הסיפור בברית החדשה, היא ייחוס ישו לשושלתו של יוסף, בעלה של מרים (שהיא לכאורה שושלת בית דוד), כאילו היה יוסף אביו של ישו. האוונגליונים של מתי ושל לוקאס בברית החדשה אף מפרטים את הגנאלוגיה של ישו עד דוד המלך, ואף עד אדם הראשון. ההסבר התאולוגי לייחוס הזה, הוא שיוסף היה אביו המאמץ של ישו. על-פי החוק הרומי, אימוץ כלל צירוף של המאומץ לשושלת של המאמץ - כך למשל הקיסר אוגוסטוס נחשב בנו של יוליוס קיסר, גם אם מבחינה ביולוגית הוא לא היה בנו.

מריה הקדושה במסורת הקתולית
הכנסייה הקתולית הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

8 בדצמבר – ההתעברות ללא רבב של הבתולה ברחם אימה, חנה (Immacolata Concezione).
8 בספטמבר – חג הולדתה של מרים (Nativita' della Beata Vergine Maria).
21 בנובמבר – הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש (La Presentazione) .
25 במרץ - הבשורה למרים אודות הולדת האדון (L'Annunziazione, תשעה חודשים לפני הולדת ישו).
31 במאי – חג הביקור המנציח את ביקורה של מרים אצל אלישבע, אמו של יוחנן המטביל (La Visitazione).
15 בספטמבר – יום הזיכרון לדאבותיה של מרים (Beata Vergine Addolorata).
15 באוגוסט – יום עליתה של מרים השמימה (Assunzione della Vergine Maria).
בנוסף נקבע ה-1 בינואר כיום חג כללי לכבודה של מרים (Maria Madre di Dio).

מריה הקדושה במסורת הקופטית האורתודוקסית
המסורת הקופטית חולקת על חלק מהתפישה הקתולית את מרים, ובפרט על הטענה כי רוח הקודש התערב בהריונה.

הכנסייה הקופטית גם הקדישה למרים, אם ישו, מספר חגים ומועדים:

13 באוגוסט - הבשורה ליואכים אודות הולדת מרים
9 במאי - חג הולדתה של מרים
13 בדצמבר - הצגת מרים במקדש בהיותה בת שלוש
1 ביוני - הגעת המשפחה הקדושה למצרים
29 בינואר - יום הזיכרון לעזיבתה של מרים
22 באוגוסט - יום עליית גופתה של מרים השמימה
28 ביוני - זיכרון הקדשת הכנסייה הראשונה לשם מרים הקדושה באפסוס
2 באפריל - התגלות מריה בזייתון
22 באוגוסט - התגלות גופה לשליחי ישו
הקופטים מקדישים את היום ה-21 בכל חודש בלוח השנה הקופטי לזכרה של מרים, אם ישו.


4) מרים המגדלית - אחת מהנשים, שעל פי האמונה הנוצרית נכחו בעת צליבתו של ישו ובקימתו לתחייה
מרים המגדלית (מכונה גם מריה מגדלנה) מתוארת בברית החדשה כאחת מתומכיו של ישו. על־פי ספרי הבשורה, הייתה אחת מהנשים שנכחו בעת צליבתו של ישו ובקימתו לתחייה. לפי הבשורה על-פי מרקוס, היא אף הייתה היחידה. נודעה כ"שליחת השליחים" (apostolorum apostola).

פירוש שמה הוא ככל הנראה "מרים ממגדלה", ישוב לחוף הכנרת. חז"ל מזכירים אשה בשם "מרים מגדלא שער נשייא" (קולעת שער הנשים), שיש הכורכים אותה עם "מרים המגדלית". יום חגה נערך ב־22 ביולי, לפי מסורת שמקובלת בכנסייה הקתולית, בכנסייה האורתודוקסית ובכנסייה האנגליקנית.

תוכן עניינים
1 זהותה של מרים המגדלית
2 זוגתו של ישו?
3 מרים המגדלית בכתבי חז"ל 

זהותה של מרים המגדלית
דמותה של מרים המגדלית עוותה כשמנהיגי הנצרות הקדומה כרכו את סיפורה בסיפורן של מספר נשים פחות מוסריות, שאותן מזכירה הברית החדשה ללא התייחסות לשמן או לשם משפחתן. אחת מהן היא ה"חוטאת" ב"הבשורה על פי לוקאס", אישה המרטיבה את רגליו של ישו בדמעותיה, מנגבת אותן בשערה, מנשקת להן ומושחת אותן בשמן. "נסלחו לה חטאותיה כי הרבה אהֶבה," אומר ישו. עם האחרות נמנות גם מרים מבית היני, המוזכרת ב"הבשורה על פי לוקאס", ואישה שלישית שאינה מזוהה בשמה; שתיהן משחו את ישו בשמן בדרך זו או אחרת. ולערבוביה הזו בין כל הנשים נתן גושפנקא רשמית האפיפיור גרגוריוס בשנת 591:

"היא שלוקאס מכנה החוטאת ושיוחנן מכנה מרים [מבית היני], מאמינים אנו כי זוהי אותה מרים שמתוכה גורשו שבעה שדים לדבריו של מרקוס."
הצהרה זו הפכה לעמדה רשמית של הכנסייה, אף כי לא אומצה בידי האותודוקסים או הפרוטסטנטים, כשאלה התפצלו מהכנסייה הקתולית. בשנת 1969 חזרה בה הכנסייה הקתולית מהכרזה זו, והפרידה מחדש בין מרים המגדלית, מרים מבית היני ומרים החוטאת.

הסיבה לאיחוד בין שלוש הדמויות בימיה הראשונים של הכנסייה שנויה במחלוקת. יש הטוענים כי מדובר בבלבול, או בנסיון לפשט את סיפורי הברית החדשה עבור המאמינים. מנגד, קיימת הסברה לפיה מדובר בקנוניה ובנסיון לנסות ולהוריד ממעמדה של מרים המגדלית. עמדה זו צברה פופולריות רבה לאחר פרסום הספר צופן דה וינצ'י.

המערערים על תחייתו של ישו טענו שמרים היא שהסתירה את גופתו של ישו במקום מחבוא, ומחשש שיתגלה הדבר המציאה בכוח דמיונה את סיפור תחיית המתים, מה גם שישו, כמו דתיים אדוקים בעת ההיא, לא פסק לדבר אודות כך בעקבות פירושם את חזון העצמות היבשות.

זוגתו של ישו?
תאוריות ותפיסות מודרניות חילוניות מייחסות לה קשרים רומנטיים עם ישו עצמו. יחסיה הקרובים של מרים המגדלית עם ישו מודגשים ב"הבשורה על פי פיליפוס" - אוונגיליון אפוקריפי שאינו מקובל בכנסיות הנוצריות. באוונגיליון זה היא מתוארת כאחת מתוך ה"שלוש שצעדו תמיד בחברתו של אדוננו: מרים אמו, אחותו והמגדלית, זו הנקראת בת־לוויתו. אחותו ואמו ובת־לוויתו היו כולן מרים. ובת־לוויתו של המושיע היא מרים המגדלית". המילה היוונית koinonos, המשמשת לתיאור המילה מרים, אמנם מתרגמת לעתים כ"בת־לוויה", אך תרגום מדויק יותר יהיה "שותפה" או "בת זוג", אישה שעימה מקיים אדם יחסי מין. שני עמודים לאחר מכן יש פסקה נוספת המדגישה את הדימוי המיני של היחסים:

"אך ישוע אהב אותה יותר מכל תלמידיו ונשק לה תדיר על [פיה]. שאר תלמידיו נעלבו מאוד וביטאו את מורת רוחם. הם שאלו אותו, "מדוע אתה אוהב אותה יותר מאתנו?" והמושיע ענה להם, "מנין לכם שלא אוהב אתכם כשם ש[אוהב] אותה?"
יש אפילו מאמינים שלישו הייתה בת ממרים המגדלית שנולדה בצרפת ושמה שרה.

על הר הזיתים בירושלים נמצאת כנסייה המוקדשת למרים המגדלית - כנסיית מריה מגדלנה.

מרים המגדלית בכתבי חז"ל
בתלמוד הבבלי מובאות מספר התייחסויות שליליות לאשה בשם "מרים מגדלא שער נשייא", כלומר: גודלת (עושה צמות) שער הנשים. מקובל לכרוך דמות זאת עם דמותה של מרים המגדלית.

במסכת חגיגה (דף ד עמוד ב) מופיעה אגדה מעניינת, לפיה מלאך המוות סיפר לרב ביבי בר אביי כי אמר לשלוחו: "לך הבא את מרים מגדלא שער נשייא". טעה השליח והרג את מרים המגדלת תינוקות. אמר מלאך המוות לשליחו: "אני התכוונתי למרים מגדלא שער נשייא", ענה השליח: אם כך אחזיר לחיים את מרים המגדלת ילדים. ענה לו המלאך: כיון שכבר הרגת אותה אין מחזירים אותה לחיים.

ה"תוספות" שם מפרשים שהיא הייתה אימו של 'פלוני', כאשר הכוונה לישו כמובן. בספר חסרונות הש"ס שבו מובאים כל ההשמטות של הצנזורה הנוצרית מהגמרא רש"י והתוספות, מובא שהיה כתוב בתוספות "אמו של ישו הנוצרי".