רבקה

עבד אברהם לקח לו צידה לדרך וגם הרבה מתנות, כלי כסף וזהב וחפצים יקרים. הוא יצא לארם נהריים בכדי למלא את מבוקשו של אדונו, עד שהגיע לחרן בשעות הערב. הוא חיפש מקום שבו יוכל ללון, לאכול ולשתות, ולכן חיכה ליד הבאר שמחוץ לעיר. הוא חיכה דווקא שם, ולא במקום כלשהו בעיר חרן עצמה, משום שרצה לראות מי תהיה האישה שתשקה אותו ואת גמליו. ואכן, לאחר שחיכה זמן מה ליד הבאר, באה לשם אישה טובת מראה. העבד ביקש ממנה - "הטי נא כדך ואשתה", והאישה השיבה - "שתה אדוני, גם אתה וגמליך אשקה". לאחר שקיבל תשובה זו, ידע שזו האישה המתאימה להיות אשתו של יצחק. כאות תודה, הוא נתן לה "נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם".

לאחר שחזרה רבקה לביתה, ראו בני ביתה את כל העושר ודברי הזהב אשר עליה, ושאלו אותה ממי קיבלה זאת. רבקה ענתה שאדם כלשהו הביא לה את זה כי היא השקתה אותו ואת גמליו, ובגלל שבני ביתה חשבו שיש לו עוד הרבה כסף וזהב, הם ביקשו ממנה לדעת היכן הוא נמצא. בני ביתה של רבקה הזמינו את עבד אברהם ללינה אצלם, בתקווה שהם יקבלו עוד כסף וזהב ויתעשרו. בביתה של רבקה זכה עבד אברהם לכבוד מלכים. במיוחד התנהג אליו בנדיבות ובאדיבות יתר, ואף בחנפנות, אחיה של רבקה, לבן, וזאת על מנת לקבל ממנו זהב ושאר אבנים יקרות.

לאחר שעבד אברהם הסביר לבני ביתה של רבקה על מטרת בואו ועל אדוניו, הם הסכימו לתת את רבקה ליצחק, אך בתנאי שרבקה תסכים, באומרם: "נקרא לנערה ונשאל את פיה", ואכן, הסכימה רבקה להשתדך עם יצחק, והיא יצאה לדרכה עם מינקתה. לפני יציאתה, בירכו אותה בני ביתה כך: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה, ויירש זרעך את שער שונאיו".

לאחר שהגיעו עבד אברהם, רבקה ומינקתה לארץ כנען, ובאו לארץ הנגב אשר שם ישב יצחק, ירדה רבקה מעל הגמל, וכיסתה את ראשה מפני הצניעות, ורק את עיניה גילתה. יצחק הביא אותה לאוהל שבו נפטרה אמו, הלא היא שרה אמנו, ושם נשא אותה לאישה.

רבקה ובניה
כמו שרה אמנו לפניה ורחל אמנו אחריה, הייתה בתחילה רבקה עקרה. לאחר ש התפללה לאלוהים, בישר לה: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו" (גויים=עמים). ואכן, רבקה ילדה תאומים, לאחד קראה יעקב, והוא גדל להיות אבי שבטי ישראל, ולשני קראה עשו, והוא גדל להיות אבי האדומים.

האגדה היהודית מספרת על רבקה אמנו בעת הריונה:

"בשעה שהייתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשיות, יעקב מפרכס לצאת; ובשעה שהייתה עוברת על בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת" (בראשית רבה, ס"ג).
לאחר שגדלו בניה של רבקה, היא אהבה יותר את יעקב, משום שהיה "איש תם יושב אוהלים" (כלומר לומד תורה), ואילו יצחק אהב יותר את עשו, "כי ציד בפיו". רבקה לא הסתפקה בכך שיעקב קנה את הבכורה מעשו בנזיד העדשים, אלא רצתה שהוא יקבל גם את הברכה של יצחק, שהיה אמור לתת אותה לעשו, הבכור.

כאשר חש יצחק שהוא עומד למות, ביקש מעשו: "הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואוכלה ואברככה לפני ה'". כאשר רבקה שמעה זאת, היא אמרה ליעקב, על אף חששותיו, שיתחפש לעשו, והיא בינתיים שחטה למענו גדי עזים, והכינה לאביו מטעמים שהוא אוהב.

כאשר יעקב העמיד פנים שהוא עשו (עשו בינתיים הלך לצוד טרף לאביו), הצליח, חרף ניסיונותיו של יצחק לגלות האם הוא יעקב, לקבל את הברכה של עשו. לאחר שעשו חזר, כעס מאוד, ולכן רבקה שלחה את יעקב ללבן אחיה, כדי שיסתתר שם.