לאה

המטרה הייתה חשובה ללאה יותר מן הדרך. היא שתפה פעולה עם לבן אביה, ונישאה ליעקב במקום רחל שהובטחה לו, בטענה שיש להשיא את הבכורה לפני הצעירה (יש מפרשים שעשתה זאת מפני שלא רצתה להנשא לעשו). כמו כן, היא משכה את יעקב לאוהל שלה, במקום לאוהל של רחל, בעזרת דודאים שהביא לה ראובן, וגרמה לרחל צער. בתכונה זו, של חשיבה על המטרה יותר מאשר על הדרך, ניתן לראות הקבלה בין דמותה של לאה לדמותם של ילדיה, ובפרט ניכר הדמיון ליהודה.

---

לֵאָה

בתו הבכירה של לבן הארמי ואחת מנשותיו של יעקב.
פירוש השם "לאה" אינו ברור. יש מפרשים על פי הערבית – פַּרַת-בָּר, ועל פי האכדית - פרה (le-u), או: גבירה, תקיפה.
המשמעות העממית של השם "לאה" היא רָפֶה, חוֹלֶה, עַיֵיף, יָגֵעַ. התנ"ך מספר כי עיניה היו "רכות" (בראשית כ"ט 17), ונראה שלא הייתה זאת מחמאה.
לאה היתה בתו של לָבָן, אשתו הראשונה של יעקב. הסיפור על נישואיה ועל הולדת ילדיה מסופר בבראשית כ"ט-ל': יעקב רצה לשאת את אחותה של לאה, את רחל, שהיתה יפה ואהובה עליו. כדי לִזְכּוֹת ברחל עבד יעקב אצל לבן אביה במשך שבע שנים, אולם לבן רימה אותו והשיא לו את לאה במקום את רחל. יעקב נאלץ לעבוד שבע שנים נוספות כדי לשאת את רחל.
לאה היתה אשתו השְׂנוּאָה של יעקב, אולם ה' בֵּרך אותה בבנים רבים, והשיב אליה את לב יעקב בעלהּ. לאחר מותה נקברה לאה במערת המכפלה, עם אבותיו של יעקב, לצד יעקב.
בניה של לאה הם ראובן, שמעון, לוי ויהודה; יששכר וזבולון וכן דינה. זִלְפָּה שפחתה ילדה ליעקב את גד ואָשֵׁר, שגם הם נחשבו לבניה של לאה.
לאה ורחל נחשבות לאמהות האומה - אמהות 12 שבטי ישראל, ושמותיהן נזכרים בברכות הנישואין (רות ד' 11).

---

 

לדמותה של לאה אמנו / נעה פרידמן

 

"ישימך א-לקים כשרה רבקה רחל ולאה"

(מתוך ברכת הבנות)

"יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל..."

(רות, ד, יא)

 

פתיחה

עם ישראל נבנה על ידי שלושה אבות. אברהם, יצחק ויעקב. חסד, דין ואמת[1]. לכל אחד מהם האופי הייחודי שלו, שמשפיע על האופי של בניהם בדורות הבאים.

לעם ישראל ארבע אמהות. שרה, רבקה, רחל ולאה. (או אולי שרה, רבקה, לאה ורחל?) אופיין של האמהות מתבטא גם הוא בבנים ובבנות שילדו – בעם ישראל.

רבות אפשר להאריך בנושא זה אך ברצוני להתמקד בדמותה של לאה.

לפי פשט הפסוקים, וגם לפי הפרשנים אפשר להבין שלאה הייתה "'האישה השניה" '[2] בביתו של יעקב, על אף שנישאה לו לפני רחל. כאשר מוזכרות יחד שתי נשותיו של יעקב, הן מוזכרות תמיד כ"רחל ולאה" ולא כ"לאה ורחל"[3], זאת למרות שלאה הייתה הבכורה מבין השתיים, נישאה קודם ליעקב, ואף ילדה לו יותר בנים. אולי אפשר להבין זאת. יעקב מעולם לא תכננן לשאת את לאה. הוא רומה על ידי לבן, ונשאה בניגוד לרצונו. אך מה פשעה של לאה בפרשה זו? מעיון בפסוקים ניתן להבין שלאה הייתה פסיבית במעשה ("ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו" בראשית, כט, כג) ולא עודדה אותו. 'ולמה היא לא התנגדה?' אפשר לשאול, סיבה אפשרית אחת היא פשוט כיבוד או מורא הורים. המדרש מביא סיבה נוספת: "...תדע לך שהרי רחל ולאה, לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו ורחל ליעקב. והיתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת על עשו, מה מעשיו, והיו אומרים לה איש רע שופך דמים מקפח עוברים ושבים אדמוני כלו כאדרת שער רשע כל תועבות ה' עשה, כיון שהיתה שומעת כך היתה בוכה ואומרת: 'אני ורחל אחותי מבטן אחד יצאנו רחל תנשא ליעקב הצדיק ואני לעשו הרשע' והיתה בוכה ומתענה..." (מדרש תנחומא ויצא סימן ד, "וירא ה' כי שנואה לאה") לאה היתה מיועדת להנשא לעשו הרשע, לכן משניתנה ליעקב, ועל ידי כך ניצלה מנישואים לעשו, לא מחתה.

עם זאת ללאה תפקיד חשוב מאוד ביצירת עם ישראל ובהתפתחותו. לאה היא אמם של ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון ודינה. בכוריו של יעקב, חצי מעם ישראל. בנה לוי זכה בכהונה, והמלוכה היא נחלת יהודה. אי אפשר להגיד בשום פנים שלאה היתה חסרת כל חשיבות בבית יעקב.

כדי להבין יותר לעומק את אופייה של לאה, ואת תרומתה לאופיו של עם ישראל נעיין תחילה בפרשנים השונים העוסקים בלאה.

 

מיהי בכלל לאה?

"וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה" (בראשית, כט, טז)

בפעם הראשונה שמוזכרות רחל ולאה, בנותיו של לבן, מסופר שרחל היתה יפת תואר ויפת מראה, ושעיני לאה היו רכות.

מהן בעצם אותן עיניים רכות? מה כוונת הכתוב? הדעות בנושא זה חלוקות. לגנאי ולשבח.

"רב אמר: רכות ממש, ולא גנאי הוא אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן - גדולה לגדול וקטנה לקטן. והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? - 'איש יודע ציד', איש רע הוא, מלסטם בריות. קטן מה מעשיו? - 'איש תם יושב אהלים'. והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה." (בבא בתרא, קכג/א) לפי גמרא זו יש מעט גנאי בפסוק – שלא היתה לאה יפת מראה, אך יש כאן שבח רב לאופייה של לאה.
הרשב"ם דורש לשבח ואומר שהכוונה לעיניים נאות, ולפי הגמרא: "כלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה" (תענית כד/א).
אונקלוס מפרש גם הוא "ועיני לה יאין"- נאות.
אבן עזרא מביא בשם בן אפרים שהמלה 'רכות' חסרה אלף ויש לקרוא 'ארוכות' – לשבח, אך הראב"ע עצמו אינו מסכים איתו וטוען שרכות פשוטו כמשמעו. מנחת שי אומר כאן שבן אפרים התכוון לכך שהמתנות שקיבלה לאה היו ארוכות – כהונה, לויה, ומלכות.
הריב"ש טוען שהפסוק לא בא לספר משהו שלילי אלא פשוט בא להסביר שעיני לאה היו רכות ורגישות לרוח ולכן יצאה רחל, הצעירה, עם הצאן.
בעל הטורים במקום מפרש "כי היתה מדברת אליו רכות אף על פי כן לא היה אוהב אותה". כלומר, העיניים הרכות מתארות את אופייה של לאה, שהיה רך.
הדעת זקנים מפרש על מראיה של לאה ואומר "לשון רך וטוב. כלומר שהיתה נראית יפה מתוך שהיו עיניה יפות ונראית רכה וילדה"
אור החיים אומר שהכתוב אינו בא לספר בגנותה של "הצדקת אם הבנים שבטי יה" אלא שמספר פגם זה שהיה בה כדי להדגיש את יופייה של רחל, שגם פגם אחד לא היה בה.
 

כמו שכבר צינתי, במעשהו של לבן לאה היתה פסיווית. מדרש נוסף מספר גם איך לאה הגנה על עצמה / תירצה את המעשה לפני יעקב. "והנה היא לאה- אמר לה: מה רמאית בת רמאי! ולא הייתי קורא לך רחל בלילה ואת עונה לי? אמרה לו: יש סופר שאין לו תלמידים? לא כך היה קורא לך אביך עשו ואתה עונה לו?" (מדרש רבה בראשית פרשה ע – תרגום על פי ספר האגדה). לאה טוענת שהיא היתה מיועדת לבכור בניו של יצחק, וכשיעקב רכש את הבכורה מעשו, רכש גם אותה. רעיון זה בא לידי ביטוי בפרוש נוסף שאומר, שכאשר לבן אומר "לא יעשה כן במקומנו לתת הבכירה לפני הצעירה" (בראשית, כט, כו) הוא בעצם מקניט את יעקב על הבכורה ולכן אומר בכורה וצעירה ולא גדולה וקטנה, כפי שהן מוצגות בהתחלה. אפשר אולי לראות כאן התפלפלות כלשהי של לאה, שבאה על מנת להצדיק את מעשיה.

 

יעקב ולאה
יחסו של יעקב ללאה הוא מורכב מאוד, ומבוטא בכתוב בשני אופנים:

1.       פסוקים שמתארים מפורשות את יחסו של יעקב אליה.

2.       מעשיו של יעקב שמעידים על יחס זה.

"ויאהב גם את רחל מלאה" (בראשית, כט, ל). "וירא ה' כי שנואה לאה" (שם, לא). הפסוקים לכאורה סותרים זה את זה. לפי הפסוק הראשון אפשר להבין שיעקב אהב את לאה, גם אם פחות מאשר את רחל, ולפי הפסוק השני לאה היתה ממש שנואה (והכתוב משתמש בשורש החזק ש.נ.א (אם כי בצורה פסיווית) ולא בשלילה של השורש א.ה.ב).

הרד"ק אומר כאן שני דברים:
"ולהודיע כי גם לאה אהב אף על פי שלא בחר בה מתחילה לאישה, כיוון שנשאת לו אף על פי שלא היה בכוונה, אהבה כמו שאוהב אדם את אשתו, אבל אהב יותר את רחל".
לאה שנואה רק בהשוואה לרחל. כאשר יש לאדם שתי נשים ואחת אהובה יותר מהשניה, השניה נקראת שנואה.
פרשנים רבים מסכמים איתו ואומרים שלאה היתה שנואה יחסית לרחל בלבד, וזאת למרות שדרך העולם שאדם אוהב יותר את אשתו הראשונה.

בעל הטורים מפרש שלאה היתה שנואה ממש "לפי שחשדה יעקב כמו שהפקירה עצמה לו כך הפקירה עצמה לאחר, לכן העיד הקב"ה שמו עליה", ולכן פתח ה' את רחמה.
אור החיים מפרש גם הוא ואומר שלאה היתה שנוא ממש, אך הוא שם דגש על המילים וירא ה'" ואומר שהיא לא ידעה שהיא שנואה, וחשבה שהיא לא אהובה בלבד, והקב"ה ידע את האמת.
אור החיים מביא פרוש נוסף. לאה נקראת שנואה על שמו של עשו שנקרא שונא, והיתה מיועדת להינשא לו, ולכן ה' פתח את רחמה להשלים את נישואיה ליעקב. פירושו של המנחת שי דומה לפרוש זה. הוא אומר שלאה נקראת שנואה "ששנואים מעשי עשו בעיניה" ובעקבות כך היתה דמעתה מצויה, היא שנאה את עצמה – היתה עצובה כל הזמן, ובעקבות כך אנשים התחקו ממנה, כדי לא להידבק בעיצבונה.
מעשיו של יעקב מעידים גם הם על יחסו המורכב ללאה. במפגש שלו עם עשו, לאחר שעזב את לבן, יעקב מסדר את בני משפחתו כך שהאהובים עליו יזכו להכי הרבה הגנה מפני עשו. מצוין בפסוקים שיעקב שם את "לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ויוסף אחרונים" (בראשית, לג, ב). משתמע ליעקב אכן אוהב ודואג ללאה ולבניה, אך לא כמו לרחל ויוסף. מאידך, יעקב קובר את לאה במערת המכפלה, מקום קבורת אבותיו, ולפני מותו הוא מבקש מבניו שיקברו ותו לצידה (ולא לצד רחל, שנקברה על אם הדרך).

 

לאה ויעקב
ואיך התייחסה לאה ליעקב? גם יחס זה מתבטא בשתי צורות:

1.       מעשיה של לאה.

2.       השמות שנתנה לאה לילדיה.

מעשה הדודאים (שם, ל, יד-טז) הוא אולי המעשה שמיצג ביותר את יחסה של לאה ליעקב. במעשה זה אפשר לראות שלאה אוהבת את יעקב, ומוכנה אף לשלם מחיר גבוה (דודאים נחשבו כצמח שגורם לפריון[4], ולאה עמדה מלדת כבר זמן לא מועט)  עבור אהבה זו.

עם זאת מקור המידע הטוב ביותר ללמוד על יחסה של לאה ליעקב, הוא השמות שהיא נותנת לשלושת בכוריה:

·         ראובן – "ראה ה' בעוניי, כי עתה יאהבני אישי" (בראשית, כט, לב)

·         שמעון – "כי שמע ה' כי שנואה אנוכי" (שם, לג)

·         לוי – "הפעם ילוה אישי אלי" (שם, לד) – הרד"ק מפרש: יאהב אותי יותר מאת אחותי.

השמות מבטאים את אהבתה של לאה ליעקב, ואת רצונה להיות נאהבת.

אברבנל, ופרשנים נוספים, אומרים שאפשר לראות בשמות אלה תהליך שהתרחש – תהליך של חיזוק הקשר בין יעקב ללאה, של מעבר משנאה של יעקב ללאה, לאהבתו אותה. "ואפשר לומר עוד שראובן בא להסיר השנאה מהמעשים, שמעון בא להסיר השנאה מהדברים, ולוי בא כדי להסיר השנאה מהלב והמחשבה..."[5]

ולמה ניתנו ללאה בנים תחלה? כי הקב"ה ראה צערה על שהיתה שנואה, ותפלתה שלא יגרשה יעקב ותאלץ להינשא לעשו, פקדה הקב"ה בבנים, שיעקב לא יגרשה.

 

אם מסתכלים על סיפור יעקב-לאה במבט עמוק יותר אפשר לראות שהקשר בניהם הוא קשר עמוק, שנבנה במהלך השנים, קשר נכון ושלם שמתבטא במשפחה, בבנים. קשר שהתחיל בטעות, וביחסים של אהבה מול שנאה, הפך עם הזמן לקשר של אהבה (האברבנל בהמשך הקטע הנ"ל אומר שיעקב קרא את שמו של לוי, ובכך הסכים 'להילוות ללאה'), ושל משפחה. קשר שנמשך לעולם, שכן לאה היא בסופו של דבר היחידה מבין האמהות שנקברת לצד יעקב במערכת המכפלה, ובניה שלה הם עיקר ממשיכי עם ישראל.

 

תפילותיה של לאה

דרך נוספת ללמוד על אופייה של לאה היא דווקא דרך בתה – דינה. המדרש על הולדת דינה מספר שדינה היתה צריכה להיות בן, אך לאה שינתה זאת בתפילתה "יב' שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות, הרי עשרה. אם זה זכר, לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות. (כלומר: יהיו לה פחות ילדים מלשפחות והיא תהיה נחותה מהן) מיד נהפכה לבת" (ברכות, ס/א).

 

בעקבות מדרש זה מתגלה עוד פן בלאה, פן שמתחזק על ידי מקורות נוספים.

·         "ועיני לאה רכות ... והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע אמר רב הונא קשה (חזקה) היא התפלה שבטלה את הגזירה..." (מדרש רבה, בראשית פרשה ע).

·         "ועל הכוונה הפנימית קראתו לאה גד מלשון המשכה, בראותה שעמדה מלדת הוצרכה לחזור ולמשוך מן המקום שפסקה משם כשילדה יהודה, ובכוח התפלה שאמרה גד גדי כלומר יתחזק מזלי משכה כוח הלידה וילדה ליששכר שהוא כנגד הבינה שנאמר (ד"ה א יב) 'ומבני יששכר יודעי בינה לעתים'. והבן השני קראתו אשר כי התפללה בו גם כן ואמרה יישר כחי שאתחזק ואלד עוד ותהיה המשכתי דרך סלולה מלשון (משלי כג) 'ואשר בדרך לבך'. ואז נתן לה זבולן שהוא כנגד הקו האמצעי המכוון עם התשובה רצועה ישרה. ונמצאת למד כי גד ואשר לא על פי המידות נקרא אלא על שם התפלה. ובכוח התפלה שהתפללה בגד נתן לה יששכר, ובכוח התפלה שהתפללה באשר נתן לה זבולן" (רבינו בחיי, בראשית,ל ,יא).

אפשר לראות שלתפלתה של לאה היה כוח חזק, ותפילותיה התקבלו. אך תפילותיה של לאה אינן רק תפילות בקשה, אלא גם תפילות הודאה. כמו שאומר המדרש: "מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה לקב"ה, עד שבאה לאה והודתו, שנאמר: הפעם אודה את ה'" (ברכות, ז/ב). על תפילה זו נאמר במדרש (תנחומא, ויצא,ו) שבעקבותיה גם זרעה של לאה זכה שיודו לו ("יהודה אתה יודוך אחיך" בראשית, מט, ח) ושיודה הוא את הקב"ה (דוד המלך אומר "הודו לה' כי טוב" תהילים, קיח, א).

 

במדרשים רבים מוזכרת לאה כצדקת, ולפי אחת הדעות (מדרש רבה, בראשית, עב) היתה גם עיקר ביתו של יעקב, כי היא היתה אמו של רוב בניו. כשהמדרש (רבה, ויקרא, ל) משווה את ארבעת המינים כנגד ארבעת האמהות לאה מושוות להדס "מה הדס זה רחוש בעלין כך היתה לאה רחושה בבנים".

בניה של לאה, ובראשם לוי ויהודה, תופסים, לדורות, תפקיד בהנהגת עם ישראל.

 

לאה ורחל

נקודה נוספת דרכה אפשר ללמוד על לאה היא דרך אחותה וצרתה, רחל.

היחס בין לאה לרחל מתבטא במידה רבה במערכת היחסים בין בניהן, בעיקר בין בני לאה ליוסף. יחס זה הוא גורם משפיע שחוזר ומתגלה במהלך פעמים רבות ההיסטוריה, בתחרות בין שבט יהודה כמנהיג שבטי לאה, ובין אפרים כמייצג את שבטי רחל. הוא מופיע שוב, עם כל הניגודים והעימותים, באופן אחר ובשינוי גדול, במערכת היחסים בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל. כלומר: עד קצה של ממלכת ישראל אין היריבות בין האמהות נפסקת. עם היעלמותו של שבט יוסף נוצרת אחדות מסוימת בעם. ועם זאת, אף העם היהודי (המשכה של ממלכת יהודה) מורכב משני שבטים: יהודה - מלאה, ובנימין - מרחל. במובן מסוים, יחס זה של יריבות מתבטא עד חזון אחרית הימים, בחזון של שני משיחים, משיח בן יוסף, ומשיח בן דוד, אך עם זאת, אז תסתיים היריבות שכן המשיחים לא יקנאו זה בזה (רש"י, ישעיהו, יא, יג). אולם אם באמת קיימים שינויים מסוימים בדרגה, ביחסים ובמערכת השליטה והעליונות בין בני לאה לבני רחל, בסך הכל מתברר יותר ויותר כי בית יעקב, עם ישראל בהקיפו הגדול, הוא בעצם מבניה של לאה, בעוד שהענף של רחל הוא לאמיתו של דבר ענף צדדי. מבחינת התפקידים, השליחות והמהות אנו רואים בסופו של דבר את בני לאה, נוטלים את עמדות הבחירה של העם היהודי. מצד אחד, המלוכה ליהודה בן לאה, ומצד שני, הכהונה ללוי בן לאה. המדרש מבטא היטב את הדברים:

·         "וללבן שתי בנות. כ-ב' קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו. זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות, מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים, מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים, מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות, מזו עמדו מחלקי ארצות ומזו עמדו מחלקי ארצות, קרבן בנה של זו דוחה שבת וקרבן בנה של זו דוחה שבת, מלחמת בנה של זו דוחה שבת ומלחמת בנה של זו דוחה את השבת, לזו ניתן שתי לילות ולזו ניתן שתי לילות: לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל... 'ושם הגדולה לאה' - גדולה במתנותיה: כהונה לעולם ומלכות לעולם דכתיב (יואל ד) ויהודה לעולם תשב וגו' וכתיב (תהילים קלב) זאת מנוחתי עדי עד. 'ושם הקטנה רחל' - קטנה במתנותיה: יוסף לשעה שאול לשעה ושילה לשעה (שם עח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר." (מדרש רבה בראשית פרשה ע).

 

 

סיכום

לפי כל הנ"ל אפשר לנסות ולהבין את אופייה של לאה.

לאה היתה אישה שמאז ומתמיד צפתה לה הסביבה גורל קודר, שהיא שינתה בזכות תפילתה. לאה אף דואגת לאחותה רחל, שלא תהיה נחותה מהשפחות, ויודעת להכיר תודה לאחותה (על אף הקנאה), ולקב"ה. לאה, בניגוד לפרוש שמה (שמרמז על עייפות, ייאוש ויגיעה), לא איבדה את התקווה והמשיכה להתפלל. ואף שרחל נשארת האישה המועדפת על יעקב (ואף בני לאה עצמה מודים בכך, ומקדימים את רחל ללאה (רות, ד, יא)), לאה אינה מקופחת וזוכה לכך שבניה הם אלו שמהווים את רוב עם ישראל ואת מנהיגות העם, גם לעתיד לבוא.

את אופייה של לאה, התקווה, התפילה, והכרת התודה אפשר לראות כעקרונות חזקים בנו, בבניה - עם ישראל.

 

 

 

 

מקורות

 

 

·     פשט התורה, פרשניה, אגדות חז"ל והגמרא.

·     נשים במקרא\עדין שטיינזלץ

·     הגות בפרשיות התורה\יהודה נחשוני

·     עיונים בספר בראשית\נחמה ליבוביץ

·     סדר הקורות בתנ"ך\אליעזר שולמן

·     האנציקלופדיה העברית כרך כא

·     מילון אבן שושן

 

--------------------------------------------------------------------------------

[1] פרוש רבינו בחיי לספר בראשית (ב, ד), (טו, יג), (כה, כז). כמו כן על פי מיכה, ז, כ.

[2] כמו שאפשר להבין מפס' רבים, דוג' "ויאהב גם את רחל מלאה" (בראשית, כט, ל) "וירא ה' כי שנואה לאה" (שם, לא).

[3] "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה" (בראשית, לא, ד), "ותען רחל ולאה ותאמרנה לו" (שם, יד), הפסוקים       בראש העבודה.

[4] רבנו בחיי (בראשית, ל, יד) ואור החיים (שם, טו)

[5] אברבנל לבראשית, כט, לא, ד"ה 'וירא ה' כי שנואה לאה' עד 'וילך ראובן בימי קציר חיטים' (– הקטע כולו מומלץ ביותר!)