דלילה

המקרא מספר לנו שדלילה התגוררה בנחל שורק, וסמוך ליישוב הולדתו של שמשון, צרעה, שבנחלת בני דן (אזור בית שמש של היום). מוצאה של דלילה אינו מוזכר במפורש, אולם על פי בחירת נשיו הקודמות של שמשון, וקשריה עם הפלשתים, ניתן להסיק שהייתה פלשתית.

הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות אותו על מנת שיתגלה מהו סוד כוחו העצום. תמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף.

דלילה הציקה לשמשון בדבר מקור כוחו פעמים רבות, ובכל פעם, על מנת לרצותה התל שמשון בה ואמר לה סיבות שגויות. לבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, בשל היותו נזיר לה' מיום הולדתו. בזמן ששמשון ישן, גזזה דלילה את מחלפות ראשו, דבר שגרם לאיבוד כוחו וכך נלכד שמשון לבסוף בידי הפלשתים, שנואי נפשו. בשביו ניקרו הפלשתים את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

על פי ניתוחו של הרב יגאל אריאל, דלילה לא פירשה כראוי את רמזיו של שמשון. בכל פעם ששמשון סיפר לדלילה על הדרך להכשיל אותו הוא בעצם חד חידה על הדרך האמיתית בה ניתן להכשיל אותו, מתוך היקרעות בין המחוייבות לתפקידו וייעודו לבין אהבתו אליה ורצונו להתנער מאחריות. לאט לאט הוא חושף עוד רמזים ולבסוף, משלא הבינה את רמזיו הוא פותר עבורה את החידה.