יצחק מברך את יעקב, גוסטב דורה
יצחק אבינו הוא בנם של אברהם אבינו ושרה אמנו, נולד כשאברהם היה בן 100 ושרה בת 91 בשנת ב' אלפים מ"ח (2048) לבריאת העולם וחי בתקופת האבות.
כשהיה יצחק בן 26 אלוהים ציווה את אברהם להקריב אותו, על פי האגדה השטן בא הצורות שונות, והפריע לאברהם ויצחק להגיע אל הר המוריה (הוא הר הבית). השטן נכשל בכל פעם עקב נחישותם של אברהם ויצחק, ולאחר שנכשל בניסיונו הלך אל שרה ואמר לה שאברהם יצא לשחוט את בנה היחיד, ושרה מתה בעקבות זאת. עוד על פי האגדה, בהגיעם להר המוריה, ביקש יצחק מאביו לקשור אותו כדי שלא יבעט בו בטעות בעת השחיטה. על פי התורה אברהם בא לשחוט את יצחק וכששלח את המאכלת (סכין השחיטה) שמע מלאך קורא בשמו ואומר לו לשחוט אייל, הנמצא בקרבת מקום, במקום את יצחק. מעשה זה ידוע בשם עקדת יצחק ובעקבותיו נאסר על יצחק לצאת מארץ כנען מכיוון שהוגדר כעולה תמימה.
בהגיע יצחק לגיל 40 שלח אברהם את אליעזר עבדו לחרן על מנת למצוא ליצחק כלה מבנות חרן, כך שלא יצטרך להנשא לבנות הארץ. אליעזר יוצא לחרן ומביא משם את בת אחיינו של אברהם רבקה, וכשחזר לבית אברהם בדיוק ראה את יצחק שיצא "לשוח בשדה" (מה שפורש בתלמוד כחיבור תפילת מנחה).
בגיל 60 לאחר שהתברר שרבקה עקרה ביקשו יצחק ורבקה מאלוהים שיפקוד אותם בבן, ואכן באותה שנה נולדו להם תאומים: יעקב ועשו.
יצחק
בנו היחיד של אברהם אבינו משרה אשתו. אחד משלושת אבות האוּמה ומנושאי הייעודים האלוהיים.
יש סוברים שזהו קיצור השם "יצחקאֵל", שמשמעותו: ישמח האל ויביט בפנים צוחקות, כלומר, יעניק חנינה ויסלח. השם "יצחק" ניתן לבנו של אברהם על ידי ה': "וקראת את שמו יצחק" (בראשית י"ז 19), משום שאברהם צחק כשנתבשר על לידת בנו (פסוק 17), ושוב נרמז השם בפרק י"ח 15-12, כתזכורת לצחוקה של שרה כאשר התבשרה על הלידה הקרובה: "ותצחק שרה...", ובפרק כ"א 6: "צחוק עשה לי אלוהים… כל השומע יצחק לי…", ועוד.
בספר בראשית מסופרים תולדות חייו של יצחק: הולדתו להוריו הזקנים (פרקים י"ז 27-15, י"ח 15-9, כ"א 8-1), עקידתו (פרק כ"ב), נישואיו לרבקה (פרק כ"ד), לידת בניו עֵשָׂו ויעקב (פרק כ"ה), יחסיו עם הפְּלִשְׁתִים בגְרָר והצלחתו הכלכלית כחקלאי (פרק כ"ו), ברכתו לבניו (פרק כ"ז), ופטירתו (פרק ל"ה). עם זאת, הסיפורים על יצחק מעטים יותר מהסיפורים על אביו אברהם ועל בנו יעקב.
יצחק הוא היחיד משלושת האבות שנולד בארץ ולא ירד ממנה. הוא היה חקלאי מצליח ביותר: מצא מים בנגב וגידל שפע תבואה. כמו כן, כרת בריתות עם האוכלוסייה המקומית וזכה לברכה בכל מעשיו. מודגשת מסירותו לאלוהים ולארץ.
עקדת יצחק
סיפור עקידת יצחק, בבראשית כ"ב, הוא שיא וסיום לשרשרת הנסיונות ומבחני האמונה של אברהם אבינו. הסיפור מעיד מדוע בחר אלוהים באברהם ובזרעו לשאת את הייעוד האלוהי.
הפשט של הסיפור – שה' ניסה את אברהם, כדי לדעת אם הוא ירא אלוהים (כב 1, 12). הנסיון היה קשה ואכזרי: אברהם נדרש להקריב לה' את יצחק בנו. יש לזכור כי יצחק הוא בנו יחידו של אברהם משרה אשתו, שנולד להם בזקנתם, והוא אמור להיות ממשיכו של אברהם, ממנו יצמח לגוי גדול (בראשית יז 19, כא 12). אברהם עמד בנסיון. הוא עקד את בנו על המזבח, והניף את המאכלת על מנת להקריבו, אך ברגע זה קרא לו מלאך ה' מן השמים ועצר בעדו. במעשה זה הוכיח אברהם את מסירותו המוחלטת לה'.
לסיפור יש כמה מגמות:
א. ללמדנו מהי אמונה ללא סייג.
ב. ללמדנו שאלוהי ישראל אינו רוצה בקורבן אדם (דבר שהיה מקובל בפולחן האלילי: למולך, לכמוש ולאלים אחרים). הקורבן הרצוי הוא איל, או בהמה טהורה אחרת.
ג.להודיע מדוע נתקדש הר המוריה לעבודת ה' (בראשית כב 14). כלומר, זוהי מגמה אייטיולוגית-מקומית.
הסיפור הקשה מעורר קשיים תיאולוגיים ומוסריים:
א. מדוע מעמידים אדם בנסיון אכזרי כל כך? מדוע תובעים קורבן-אדם על מנת להוכיח שזהו קורבן בלתי-רצוי?
ב. לשם מה האל יודע הכל מנסה את האדם?
ג. מדוע מצווה אלוהי הצדק והמוסר לשפוך דם?
ד. האם האמונה קודמת לצווי המוסר?
סיפור העקידה נחשב לאחד השיאים באמנות הסיפור המקראי: הוא מתעלם מתיאורים ופרטים של רקע, נוף, מחשבות והרגשות, ממעט בדיבורים, אך רומז אל כולם בסגנונו הפשוט והקצר, ובשתיקתו.
חז"ל חיברו מדרשים רבים כדי למלא את החללים והפערים שבסיפור. העקידה היא נושא מרכזי בתפילה ובפיוט: "זכור לנו (=לזכותנו, לטובתנו) עוקד, זכור לנו נעקד".
זהו גם נושא בולט בכל תחומי האמנות: ציירים, פסלים, סופרים ומשוררים הירבו לעסוק בו, והוא תופס מקום חשוב גם באמנות ימינו.
הוסף תגובה