אברהם

דמותו של אברם (אברהם) במקרא

ראשית דרכו של אברם (אברהם)
על פי המסופר במדרשים, עקב סירובו לעבוד אלילים נקלע אברהם לעימות עם נמרוד מלך אור כשדים. לאחר שהושלך לכבשן האש וניצל בנס .

 

 

המסע לארץ כנען
המקראי בספר בראשית מתחיל בכך שתרח עוזב את אור כשדים עם אברם (לימים אברהם), אשתו של אברם שרי (לימים שרה) ובן אחיו לוט, במגמה להגיע לארץ כנען, אבל משתקע בחרן. בעוד אביו של אברם חי, נגלה אליו אלוהים ומצווה עליו ללכת לארץ כנען, היא ארץ ישראל, בציווי המפורסם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך..." בראשית י"ב 1 ומובטח לו שייהפך שם לאביה של אומה גדולה. בגיל 75, לקח אברם את אשתו ואת אחיינו לוט אשר בסביבות שכם, ובנה שם מזבח לשם ה'. לאחר מכן המשיך אברם דרומה, ומגיע אל בין היישובים בית אל והעי, וגם שם בנה מזבח. בהמשך, המשיך אברם לנסוע דרומה.

 

 

ירידת אברם (אברהם) מצרימה
עקב רעב כבד בארץ, ירד אברם למצרים, ושם ביקש מאשתו שתאמר שאחותו היא, פן יהרגו אותו על מנת לקחתה. ואכן, פרעה לקח אותה, ואף העשיר תמורתה את אברם. רק בעקבות "נגעים גדולים" שבאו עליו ועל ביתו על ידי ה', החזיר אותה פרעה לאברם, נזף בו על ההטעיה ושילח אותו ואת כל אשר לו.

 

 

ההיפרדות מלוט
אברם חזר לארץ כנען, אל המקום שבו היה קודם לכן (בין בית אל לעי), עשיר ביותר. מכיון שגם לוט בן אחיו היה בעל מקנה רב, נוצר סכסוכים בין רועי אברם לרועי לוט. עקב כך הציע לו אברם להיפרד מעליו, ולוט בחר לשבת באזור סדום ועמורה, שהיה אז פורה ביותר.

 

מלחמת ארבעת המלכים את החמישה
בשבתו של לוט בסדום אירעה מלחמה בין ארבעה מלכים מאזור ארם נהריים לבין חמשת מלכי אזור סדום ועמורה, המכונה מלחמת ארבעת המלכים את החמישה. במהלך המלחמה שבו ארבעת המלכים מארם נהריים גם את לוט. אברם נחלץ לעזרתו, ויחד עם 318 מבני ביתו רדף אחרי המלכים המנצחים עד צפונה מדמשק, והחזיר את כל השבויים, כולל לוט בן אחיו. המאורע הזה נתן לו פרסום וכבוד רב בקרב מלכי האזור, כולל מלך סדום המנוצח אשר הציע לאברם את כל השלל (הצעה שאותה דוחה אברם בתוקף, מלבד לקיחת חלקם של הלוחמים ובעלי בריתו), וכולל מלכיצדק, מלך העיר שלם (ככל הנראה, ירושלים הקדומה), המוגדר כ"כהן לאל עליון".

 

 

ברית בין הבתרים
לאחר מכן, התחוללה ברית בין הבתרים, שבהם כורת אברם ברית עם ה', על בשורת הצאצאים ובשורת הבטחת הארץ.

 

 

לקיחת הגר ולידת ישמעאל
שרי, אשתו של אברם, הייתה עקרה, ולפיכך לקח אברם, מקץ עשר שנים לישיבתם בארץ כנען, את הגר אמתה לאישה. במהלך ההריון מקילה הגר את ראשה כלפי שרי, וזו מגורשת על ידי שרי, באישורו של אברם, אל המדבר. שם נגלה אליה מלאך האלוהים ומבטיח לה שמבנה תצא אומה גדולה, ואומר לה לשוב אל שרי ולקרוא לבן הנולד לה ישמעאל. הגר אכן חזרה אל שרי, וילדה את ישמעאל. באותו זמן היה אברם בן 86 שנה.

 

 

ברית המילה והחלפת שמם של אברם ושרי
בגיל 99 מתגלה ה' אל אברם, מבטיח לו בן מאשתו שרי, ומחליף את שמו לאברהם ואת שמה של שרי לשרה. כן מצווה אברהם לבצע ברית מילה לו ולכל בני ביתו.

 

 

המשך חיי אברם
בסוף ימיו זוכה אברהם לצאצאים, ישמעאל ויצחק. הראשון מהגר והשני משרה. לפי דרישת שרה ובהסכמה אלוהית מגורשים הגר וישמעאל, ויצחק נבחר להמשיך את דרכו.

 

עקדת יצחק
אברהם נדרש להראות את נאמנותו לאל בעשרה נסיונות ובראשם עקדת יצחק שבה הצטווה להקריב את יצחק בנו לקורבן לאלוהים. אולם לבסוף נותר יצחק לחיות והאיל הוקרב במקומו. עקדת יצחק נחשבת לאחד האירועים המכוננים של היהדות. מחד, היא מהווה סמל היסטורי למסירות שעל היהודי להפגין כלפי אלוהיו, ומצד שני, משתמע ממנה שבסופו של דבר אין האל חפץ בקורבנות אדם.

 

 

דמותו של אברהם במשנה
על פי מסכת אבות התנסה אברהם בעשרה נסיונות מאת האלוהים ועמד בכולם. האחרון הינו עקדת יצחק. אברהם עמד בניסיון אך לא שרה. על פי האגדה, לאחר ששמעה שרה על דרישת האלוהים פרחה ממנה נשמתה ומתה.

 

אברהם אבינו על פי הרמב״ם
דמותו של אברהם בעיני המסורת מתוארת בתמצית בפסקה אחת במשנה תורה לרמב"ם:

"כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים.
ואביו ואמו וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עימהן. ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם; ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו.
כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך--כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהן מדמין, שאין שם אלוה אלא אלו.
כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו; נעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם בשם ה', אל עולם" (בראשית כא,לג).
וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו".

אברהם אבינו באיסלאם
גם בדת האיסלאם, לאברהם (אלח'ליל - האהוב) מקום חשוב והוא נתפס כאחד מהנביאים. כאביו של ישמעאל הוא נתפס גם כאבי האומה הערבית. חג הקורבן מציין את עקדת ישמעאל(ולא יצחק ,לפי האמונה המוסלמית) בידי אברהם.

---

 

אברהם

 

 אברהם, אביהם הראשון של בני ישראל, חי בתחילת האלף השני לפני הספירה. הוא מְכוּנֶה 'אבי האומה' או "אברהם אבינו".
אברהם נחשב לאבי המוֹנוֹתֵיאִיזְם, כלומר, הוא היה הראשון שהאמין בה' כאל אחד ויחיד, עליון על כל ובורא הכל. הוא גם הצליח להנחיל אמונה זו לצאצאיו ובני ביתו, שהאמינו באל אחד - בניגוד למוסכמות המקובלות באותם ימים.
השם "אברהם" מופיע בשתי צורות: צורה קצרה - אברם, וצורה ארוכה - אברהם. השם אברם משמעותו: אב/אבי נשגב. שם זה רומז על האדם הנקרא כך, או על האל - אבי הוא רם;
הצורה הארוכה - אברהם - היא הַרְחָבָה של הצורה הקצרה.
אלוהים שינה את  השם מהצורה הקצרה לארוכה (בבראשית י"ז), כחלק מטקס המינוי של אברהם לתפקיד: אברהם יהיה אב להמון גויים. תוספת היסוד האלוהי - ה' - לתוך השם מקשרת בין אברהם לבין האל שמעניק לו את שמו.
הסיפורים על אברהם מופיעים בספר בראשית, פרקים י"ב - כ"ה, ונרמזים בשאר ספרי המקרא.
במסורת הקדומה, שמשתקפת בספרות חז"ל ובספרים החיצוניים, אנו מוצאים פרטים רבים נוספים על חייו של אברהם. לדוגמה, ילדותו של אברהם איננה מתוארת במקרא, אך בספרות חז"ל מסופר כיצד אברהם הגיע להכרה בבורא עוד בהיותו נער צעיר.
חז"ל גם איפיינו את אברהם כמי שהצטיין בגמילות חסד, בעקבות סיפורי המקרא אודותיו: הוא נלחם להצלת בן אחיו השבוי (פרק י"ד); הוא היה מארח למופת (פרק י"ח), והתפלל להצלת סדום (שם), ועוד.
לסיפורי אברהם יש מגמה חינוכית - דתית-לאומית: ללמד על גודל אמונתו של אברהם באלוהים, ולהראות כיצד רכש זכויות בעלות ושייכות על הארץ שהובטחה לו ולבניו.
על גודל אמונתו אפשר ללמוד מתוך עמידתו בעשרה ניסיונות שה' ניסה אותו. הניסיונות באים בהדרגה, לפי רמת הקושי שלהם – מהקשה לקשה יותר. בכל ניסיון עומד אברהם במבחן קשה, אך מצד שני – מקבל הבטחה (לזרע, לארץ, להגנה).
ניסיונות אלה הם:
1. ה' ציווה על אברהם לעזוב את ארץ מולדתו; בהמשך לציווי זה ניתנה לו ההבטחה הראשונה, שיהיה לגוי גדול. אברהם ציית וזכה בהבטחה נוספת: "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (פרק י"ב);
2. כאשר הגיע אברהם לכנען, נאלץ לרדת למצרים בגלל הרעב, ושם הייתה שרה אשתו נתונה בסכנה (פרק י"ב);
3. אברהם נאלץ לוותר ללוט אחיינו על חלק מהארץ שהובטחה לו, בעקבות מריבה על שטחי מרעה בין רועי לוט לרועי אברהם (פרק י"ג);
4. אברהם יצא למלחמה קשה, כדי להציל את לוט (פרק י"ד);
5. אברהם נאלץ לוותר על הבן שהעניקה לו השפחה הָגָר למען שלום בית (פרק ט"ז);
6. הציווי לקיים את מצוות המילה, וזאת כאשר היה אברהם בן תשעים ותשע! (פרק י"ז);
7. לוט היה בסכנה בסדום, אך ה' הושיע אותו בזכות אברהם (פרק י"ט);
8. שרה נלקחה על ידי אֲבִימֶלֶךְ מלך גְרָר, אך הוא השיב אותה לאברהם, ויצחק נולד בשלום (פרקים כ'-כ"א);
9. הולדת יצחק גרמה לגירוש ישמעאל, הבן הבכור (פרק כ"א);
10. ה' ציווה על אברהם להקריב את יצחק - עקידת יצחק (פרק כ"ב).
על פי המקורות השונים, מוצאו של אברהם מאוּר כַּשְׂדִים שבעיראק של ימינו. משם נדד לחָרָן שבדרום תורכיה (על גבול עיראק), ומשם לארץ כנען - במסלול שבו עברו הנוודים הקדומים (השבטים השמים המערביים), לאורך "הקשת הפורייה", (המכונה גם בשם 'הסהר הפורה').
יש אומרים שנולד בחָרָן, עבר עם משפחתו לאוּר כשְׂדים, חזר לחרן, ומשם המשיך לכנען. בארץ כנען המשיך אברהם בדרכו על גב ההר, לנגב ולמצרים. בכל מקום שבו חנה, נהג אברהם להקים מזבח לה' אלוהיו, או קרא לו בְּשֵׁם. על ידי כך הכריז על קיומו של אל אחד, ה' - שהוא אלוהי השמים והארץ, ועל בעלותו של ה' על המקום.
סיפורי אברהם מתארים את חייו וחיי משפחתו, בזמן נדודיהם ברחבי ארץ ישראל. בזכות נדודים אלה ניתנה לאברהם "בעלוּת" על הארץ. הוא ומשפחתו חיו בשולֵי היישוב הכנעני שבארץ. אברהם כרת בריתוֹת והסכמים עם אנשי המקום, והסכמים אלה איפשרו לו לחיות ולנדוד בכנען עם רכושו הרב. 
מסיפורי אברהם, ומסיפורי האבות בכלל, אפשר ללמוד על מנהגים וחיי חברה שהיו מקובלים במֶסוֹפּוֹטַמְיָה ובכנען בתקופתו (ראה הערכים: אבות, תעודות נוזי, תעודות מארי, חוקי המזרח הקדמון).
תיאורי המסעות שערך חוזרים בסיפורי חייהם של בניו ובתולדות עמו בתקופות שונות, בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים".
המבנה הספרותי של סיפורי אברהם שבספר בראשית מבוסס על המספרים הנוסחאיים שבע ועשר:
* אברהם זוכה לשבעה נאומי ברכה והבטחה (פרקים י"ב 3-2, י"ב 7, י"ג 17-14, ט"ו, י"ז, י"ח, כ"ב 18-16).
* אברהם מתנסה בעשרה ניסיונות (לפי חז"ל);
* בין אדם לנוח היו עשרה דורות, וגם  בין נוח לאברהם היו עשרה דורות.