1) יותם בן גדעון הוא דמות תנכ"ית המוזכרת בפרק ט' בספר שופטים.
2) יותם מלך יהודה שימש כעוצר בממלכת יהודה בשנים 758 - 743 לפנה"ס.
1. יותם בן גדעון
יותם בן גדעון הוא דמות תנכ"ית המוזכרת בפרק ט' בספר שופטים.
לאחר שהשופט גדעון הושיע את ישראל מהמדיינים, בקשו בני ישראל להמליך אותו למלך עליהם. גדעון סרב באומרו כי רק אלוהים לבדו ראוי למשול ולא בן אנוש כמוהו.
לאחר מותו, המליך עצמו בנו, אבימלך בן גדעון, על העיר שכם. כדי שיהיה המועמד היחיד לרשת את אביו, הרג אבימלך את 70 אחיו מצד אביו "על אבן אחת". רק האח הצעיר ביותר, יותם, הצליח להסתתר בעת הטבח וכך ניצל. כאשר נודע ליותם שבעלי שכם (שליטי שכם) המליכו את אבימלך, עלה על הר גריזים ומשם נשא משל, הקרוי על שמו - "משל יותם" - שמטרתו הייתה להתריע בפני בעלי שכם על המהלך השגוי שבהמלכת אבימלך.
במשל מספר יותם על העצים המבקשים להם מלך ופונים אל עצי פרי שונים המסרבים לבקשתם. לפי פרשני התנ"ך רש"י ורד"ק, עץ הזית מסמל את השופט עתניאל בן קנז, התאנה מסמלת את דבורה הנביאה והגפן מסמל את אביו, גדעון. את אחיו אבימלך, לעומת זאת, המשיל יותם לאטד - שיח עקר וקוצני שנוטה לבעור באש ולהבעיר את סביבתו - הממליך עצמו כמלך על העצים, ולבסוף ממנו יוצאת האש המבעירה את עצי הלבנון, ובנמשל - אנשי שכם.
מעבר להקשר המיידי של המשל בתקופה בה נכתב, יש למשל משמעות אוניברסלית לגבי השלטון האנושי וטבעם של רודנים, הממליכים עצמם בכח הזרוע.
במוזיאון ישראל הוקמה "גינת משל יותם" על מנת לתרום להוראת התנ"ך כספר חי, על פי רוחו של המחנך ברוך בן יהודה.
--------------------------------------------------------------------------------
משל יותם (שופטים ט' 7-20)
וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר־גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא;
וַיֹּאמֶר לָהֶם - שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים:
הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת: מָלְכָה עָלֵינוּ!
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים -
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה: לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי, וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה -
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!
וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים -
וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?!
וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ!
וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים: אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם - בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי;
וְאִם־אַיִן - תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן!
וְעַתָּה,
אִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם, וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ,
וְאִם־טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ, וְאִם־כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ;
אֲשֶׁר־נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן,
וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל־בֵּית אָבִי הַיּוֹם, וַתַּהַרְגוּ אֶת־בָּנָיו, שִׁבְעִים אִישׁ עַל־אֶבֶן אֶחָת,
וַתַּמְלִיכוּ אֶת־אֲבִימֶלֶךְ בֶּן־אֲמָתוֹ עַל־בַּעֲלֵי שְׁכֶם, כִּי אֲחִיכֶם הוּא;
וְאִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם־יְרֻבַּעַל וְעִם־בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה -
שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ, וְיִשְׂמַח גַּם־הוּא בָּכֶם;
וְאִם־אַיִן -
תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ, וְתֹאכַל אֶת־בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת־בֵּית מִלּוֹא,
וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא, וְתֹאכַל אֶת־אֲבִימֶלֶךְ!
וַיָּנָס יוֹתָם, וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה, וַיֵּשֶׁב שָׁם, מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו.
יוֹתָם בֶּן גִּדְעוֹן
יותם היה בנו היחיד של גדעון, שנחבא כאשר אבימלך אחִיו רצח את כל אֶחיו, וכך ניצל ממוות (שופטים ט' 5). כאשר נאספו בעלי שכם להמליך את אבימלך, ניצב יותם בראש הר גריזים ונשא את משל העצים שהלכו למשוח עליהם מלך (ט' 15-8) ואת נמשלו (שם, 20-16). משל זה ידוע בשם " משל יותם".
השם יותם פירושו ה' הוא תם, או לשון עתיד של הפועל ת.מ.ם. שמשמעו: יהיה תם. יש המפרשים את השם יותם כמדרש להיותו יתום מכל בני משפחתו שנרצחו על ידי אבימלך
2) יותם המלך
יותם מלך יהודה שימש כעוצר בממלכת יהודה בשנים 758 - 743 לפנה"ס (פירוש שמו ה' הוא תם)
עוזיהו מלך יהודה הצטרע כ-25 שנה לפני סיום מלכותו, ומאז שימש בנו יותם כעוצר: "וַיְנַגַּע יְהֹוָה אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בְּבֵית הַחָפְשִׁית וְיוֹתָם בֶּן הַמֶּלֶךְ עַל הַבַּיִת שֹׁפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ" (מל"ב טו,ה).
על יותם מסופר כי הייתה לו יד במקצת מפעלי בניה: "הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית יְהֹוָה הָעֶלְיוֹן וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹב. וְעָרִים בָּנָה בְּהַר יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים בָּנָה בִּירָנִיּוֹת וּמִגְדָּלִים" (דה"ב כז,ג-ד).
גם על כיבוש על ידו עמון מסופר: "וְהוּא נִלְחַם עִם מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם וַיִּתְּנוּ לוֹ בְנֵי עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר כֶּסֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית" (שם,ה). אזור זה נכבש קודם לכן על ידי ירבעם ב', מלך ישראל
עוד מסופר בדה"א ה,ג-כו על יותם כי בימיו ובימי ירבעם ב' מלך ישראל נערך מיפקד, שככל הנראה משקף את התיישבות שבטי ראובן, גד וחצי המנשה העבר- הירדן לפני ההגליה של תיגלת-פלאסר ג'. קשה לדעת אם המפקד נערך ביוזמה משותפת של מלך ישראל ומלך יהודה, או שהזכרתם היא רק בבחינת ציון תאריך למפקד. כן לא ידוע באיזו מידה קשור מפקד זה למלחמתו של יותם בבני-עמון. אך כך או כך מפקד זה מרמז על התפשטות היישוב היהודי בגלעד באותה עת.
יוֹתָם
מלך יהודה, בן עוּזיהוּ וִירוּשָׁה בת צדוק . עלה למלוכה בשנת 758 לפני הספירה, ומלך 15 או עשרים שנה.
המקורות המקראיים על יותם הם מלכים ב' ט"ו ודברי הימים ב' כ"ז.
כל שנות מלכותו היה יותם עוֹצֵר, שׁוּתף בַּמלוכה, לאביו עוזיהו, בשל מחלת הצָרַעַת שבה לקה עוזיהו, כמסופר במלכים ב', ט"ו 5.
יותם נשא בתואר "אשר על הבית" - השר הראשון במעלה בחצר המלוכה, שניהל את ענייני הכלכלה והאוצר. כמו כן מילא תפקיד "שופט עם הארץ", שהיה למעשה התפקיד העיקרי של המלך. רק אחרי מות אביו עוזיהו קיבל יותם את הכינוי "מלך", למרות שכבר לא מָלַך אז בעצמו (מלכים ב', ט"ו 7).
פעולותיו בתחום מדיניות הפנים: יותם הִשלים את פעולות אביו עוזיהו שפִּיתח וביצר את אזורי המדבר והשפֵלה (דברי הימים ב', כ"ו 6), ופיתח את החבל ההררי המיוער של יהודה (דברי הימים ב', כ"ז 4). יותם ביצר את ירושלים והמשיך בבניית העוֹפֶל (כ"ז 3). כמו כן, הוא בנה את שער בית ה' העליון. בכך המשיך יותם במדיניות אביו להגברת כוחה של ממלכת יהודה וחיזוק מעמדה המדיני והצבאי.
פעולותיו בתחום מדיניות החוץ: יותם חידש את השליטה על עַמוֹן בעבר הירדן המזרחי. העמונים העלו לו מַס במשך שלוש שנים (דברי הימים ב', כ"ז 5) ואחרי כן הפסיקו לשלם את המס. נראה שאחת הסיבות שעודדו את העמונים למרוד ביהודה היא התחלת פעולות אֵיבָה מצד רְצִין מלך ארם וּפֶקַח בן רְמַלְיָהוּ מלך ישראל נגד יהודה (מלכים ב', ט"ו 37). בימי אָחָז בן יותם הפכו פעולות איבה אלה למלחמה גלויה.
בתל אל חוּלֵייפָה, כיום אֵילת, נמצא חוֹתָם הנושא את הכתובת "ליתם" (ליותם, בכתיב חסר). יש הסבורים שהכוונה היא ליותם בן עוזיהו, ומשערים שכתובת זו מעידה על כך שיותם שלט על הערבה עד אילת.
הוסף תגובה