1) תמר, היתה אחות אבשלום, בתם של דוד המלך ומעכה בת תלמי מלך גשור.
2) תמר היתה כלתו של יהודה המקראי ואם ילדיו.
3) התמר הוא עץ פרי ממשפחת הדקליים.
1. תמר (בת דוד)
תמר, הייתה אחות אבשלום, בתם של דוד המלך ומעכה בת תלמי מלך גשור. סיפור האונס שעברה על ידי אמנון, אחיה מאב, מופיע בתנ"ך בספר שמואל ב', פרק י"ג.
תמר מיוחסת, בכל איזכורי דמותה בתנ"ך, דוקא אל אחיה אבשלום. יופיה ניכר בה, ואמנון אחיה בכורו של דוד, אהב אותה. בעצת רעהו יונדב בן שמעה, העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ואנס אותה למרות מחאתה. לאחר מכן בקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שהיה רע יותר בעיניה להיות לא-בתולה מאשר להיות תחת חסותו של זה שאנס אותה, אך הוא שנא אותה וגרש אותה. תמר נותרה פגועה מאוד. היא בכתה, שמה אפר על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה. אבשלום אחיה ראה בצערה ואימץ אותה אליו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום הרג אבשלום את אמנון, וברח לבית סבו שבגשור.
על אהבת אמנון לתמר נאמר במסכת אבות: "כל אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן".
את מעשה האונס של תמר ניתן לפרש כעונש 'מידה כנגד מידה' על חטא דוד ובת שבע. גם בסיפור של תמר ישנם גילוי עריות (לכאורה) ושפיכות דמים, והפעם דוד הוא הגורם העקיף למעשים אלו. פרשנים רבים ניסו להסביר מדוע אומרת תמר לאמנון שדוד ייתן אותה לו אם יבקש ממנו. איך יתכן שדוד ירשה לאחים להינשא? ברובד הפשוט כוונתה להשהות את האונס או למנוע אותו, ולכן השתמשה בתירוץ זה, אך לא ברור כיצד ניתן להשתמש בתירוץ מופרך מעין זה. חלק מהפרשנים גורסים כי תמר הייתה בתה של מעכה אך לא בתו של דוד. אחרים אומרים, על פי חז"ל, שאכן הייתה בתו של דוד, אלא שנולדה למעכה כשעוד הייתה גויה, על פי דין אשת יפת תואר - דין המאפשר לקחת אשה מן האוייב במלחמה ולהביאה הביתה - ולכן נחשבה תמר לגויה, השייכת הלכתית רק לאמה ולא לאביה, ולכן התאפשר קשר בין תמר לאמנון.
לפי חז"ל בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין דף כא [1]) כתוצאה ממעשה אמנון ותמר גזרו על איסור ייחוד עם אישה לא נשואה:
"אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה (...) גזרו על ייחוד דפנויה".
ניתן לראות הקבלות ברורות בין סיפורה של תמר אחות אבשלום לסיפורה של תמר כלתו של יהודה שמסופר בספר בראשית.
2. תמר (אשת ער)
תמר הנו כלתו של יהודה המקראי ואם ילדיו. השם תמר נגזר מעץ התמר. הסיפור על יהודה ותמר (בראשית ל"ח) מצוי בין סיפור מכירת יוסף (פרק ל"ז) לסיפור יוסף ואשת פוטיפר (פרק ל"ט).
תיאור הסיפור המקראי
על פי המסופר שם, היא אשתו של ער, בנו הבכור של יהודה, לאחר שער נפטר מסיבות שלא מפורטות בפירוש, אלא שהיה רע בעיני ה', נישאה תמר לאחיו אונן. אונן סירב להפרות אותה, ושפך את זרעו ארצה, (ומכאן הביטוי אוננות בעברית.) היות שהילד, שהיה אמור להיוולד - לא יהיה על שמו, ועל פי המסופר הדבר לא מצא חן בעיני ה', על כן הוא נענש בידי שמים במוות. "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ" (שם 10). ציון המילה 'גם' רומזת, לדעת פרשנים אחדים, כי גם ער חטא בהשחתת זרעו.
הבן השלישי, שלה, אמור היה להנתן לתמר. אולם יהודה אביו חשש שמא גם הוא ימות כשני אחיו: ותמר שהבינה כי שלה לא יהיה שלה, תכננה תרגיל עוקץ ליהודה, שבו היא תוכל להרות וללדת ילדים למשפחה זו. על פי המסופר היא ישבה במקום הקרוי פתח עיניים, עטופה בצעיף כמנהג הזונות של אותם ימים, וחיכתה ליהודה שהיה אמור לעבור בדרך הזו. יהודה, שפגש בה "במקרה", התפתה לשכב עמה, לא לפני שהוא משאיר כבקשתה את חותמו, פתילו ומטהו, כערבון לתשלום גדי עיזים, שלא היה לו באותה עת.
הפתיל המטה והחותם - הם חפצים אישיים המעידים על בעליהם. כמו תעודת זהות, רשיון נהיגה ודרכון בימנו. כצפוי, יחסי המין הובילו להריון: "וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ" (14). כשהתגלה הריונה הלא צפוי של תמר, הודיעו ליהודה כי זנתה כלתו, והוא ציווה כמנהג הימים ההם להוציאה למוות בשריפה. (24).
אולם בטרם ביצוע גזר הדין, תמר גילתה את זהות האב: "וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה" (25). ויהודה מודה בגלוי ואומר "צדקה ממני". כתוצאה מהריון זה נולדו תאומים, זרח ופרץ. על פי המסופר, הראשון הוציא את ידו, וסרט נקשר עליה. ואז השני התפרץ ויצא ראשון ולכן נקרא שמו פרץ, שממנו התחילה למעשה שושלת המלוכה: (28 - 30).
בעקבות הסיפור
סיפור יהודה ותמר נוגע בכמה תחומים:
התחום הראשון הוא תחום הייבום.
איש נשוי שמת ללא בנים - אחיו צריך לעבר את האלמנה, על מנת להקים זכר לאחיו המת: "כִּי-יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין-לוֹ--לֹא-תִהְיֶה אֵשֶׁת-הַמֵּת הַחוּצָה, לְאִישׁ זָר: יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. וְהָיָה, הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד--יָקוּם, עַל-שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא-יִמָּחֶה שְׁמוֹ, מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים כ"ה 5 - 6).
אונן סרב ליבם את אשת אחיו. ובפועל מי שהקים את שם בנו היה יהודה.
סיפור זה קשור קשר הדוק לפרק ל"ז (מכירת יוסף). גם כאן מעורב גדי עזים בתרמית והביטוי "הַכֶּר-נָא" משותף ליהודה מול חפציו, ויעקב מול הכותונת המוכתמת בדם. אפשר לראות בהסתבכות הזו של יהודה ותמר ומות בניו עונש על שיהודה גרם למכירת יוסף ולעוגמת נפש לאביו יעקב.
יש חוקרים הסבורים כי הסיפור מרמז על נישואי בתי אב מיהודה עם משפחות כנעניות. אחרים סבורים כי יש נסיון לפאר את שושלת היוחסין של דוד המלך (שהוא צאצא של פרץ, האח שהתפרץ). הסיפור נוצר על מנת לציין את היחס של בית דוד.
אפשר לראות בסיפור זה, גישה אוהדת ומשבחת של המקרא לאקטיביזם נשי. למול הגבר המהסס והמובל שחושש מהעתיד, ניצבת אישה אקטיביסטית, שלוקחת את גורלה בידיה ואיננה מחכה באופן פאסיבי שיקרה משהו. אף שהיא מסכנת את עצמה, לבסוף זוכה להיות להתחלה של שושלת חשובה מאוד בעם ישראל. סיפור זה מזכיר את המסופר במגילת רות אודות רות המואביה שיוזמת מפגש עם בועז בגורן בליל ויולדת לו את עובד, סבו של דוד המלך.
3. תמר (עץ)
התמר הוא עץ פרי ממשפחת הדקליים.
הוא מגיע לגובה עשרה עד עשרים מטר. כפותיו מגיעות לאורך שלושה מטרים.
לב התמר מצמיח כל שנה קבוצת עלים. בהתחלה הם דבוקים יחד (אלה הלולבים של התמר, הניטָלים בחג הסוכות), ובמשך צמיחתם הם נפרדים ומתפרסים לצדדים. העלים הישנים נושרים ובסיסיהם מהווים את גזע העץ.
יש עצים זכריים ועצים נקביים הנושאים פירות. פרחי התמר צומחים מבין העלים על סנסינים. האבקת הפרחים נעשית על ידי הרוח, המביאה את אבקת העצים הזכריים אל העצים הנקביים. בימינו מבצעים המגדלים האבקה מלאכותית. פרי התמר מבשיל בסוף הקיץ.
מוצא התמר התרבותי מתמר הבר, הגדל במדבר ליד מקורות מים מלוחים.
לתמר ערך כלכלי רב: פירותיו נאכלים לחים או יבשים. אפשר להפיק מהם דבש. עליו של התמר משמשים לסיכוך ולעשיית סלים, סיביו לעשיית חבלים, גזעו מספק קורות באזורים שאין עצים אחרים. קטיף תמרים נקרא גָּדִיד.
התמר מהווה נושא שכיח באמנות, גם בבית המקדש של שלמה (מלכים א, ו' 29, 32, 35; ז' 36). התמר הוא אחד משבעת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל, והוא חלק ממצוות חג הסוכות.
במקרא מדמים לו את הצדיק ואת הרעיה.
שמות יישובים המורכבים מתמר הם חצצון תמר שבדרום (בראשית י"ד 7); עיר התמרים (שופטים א' 16) המזוהה עם יריחו; תומר דבורה, שבין הרמה ובין בית אל (שופטים ד' 5), שמתחתיו שפטה דבורה את העם.
